נספח 1: התנהגות מונופולית

כללי

למונופול והתנהגות מונופולית הגדרות ומאפיינים כלכליים, וכן כללים משפטיים ביחס להתנהלות המותרת בשוק. ככלל, כללים אלו מחמירים מאלו החלים על חברות אחרות, ובהם למשל, איסור לסרב למכור לחברה כלשהי (או לחילופין להציע לה מחיר שאינו סביר), וכיו"ב הגבלות ואיזונים שמוטלים עליה מתוקף הגדרתה כמונופול. עורכי העבודה אינם מומחים בהיבט המשפטי ועבודה זו אינה עוסקת בו.

מונופול בהגדרתו הבסיסית הוא שליטה של מעל 50% בשוק מסוים. קיימים מונופולים ע"פ חוק (כגון רשות השידור בעבר), מונופול טבעי (למשל בתחום בו נדרשות השקעות עתק כמים או גז) ומונופול תחרותי (מייקרוסופט בשוק המחשבים וכיו"ב). האחרון אמנם מוגדר כך, אבל מאוים כל העת ע"י מתחרים, ומצבו יכול גם להשתנות.

למונופול מספר מאפיינים מובהקים עיקריים:

• שליטה כאמור (מעל 50%) במכירות השוק. בלעדיות בשוק זה, תוגדר כמונופול טהור.
• היעדר חלופות בשוק למוצרי החברה
• שליטה או השפעה ניכרת שלה על מחירי השוק
• חסמי כניסה (חוקיים או טבעיים) לכניסת מתחרים

מצב הענף

בהתאם, ניתן לבחון את המצב בענף ייצור הפטריות הטריות.

נכון להיום קבוצת "מרינה" אינה מייצרת ומשווקת מעל 50% מתוצרת השוק (כ-45% ע"פ ממצאי העבודה), וישנן חלופות לתוצרת הפטריות שלה, ברמות איכות שאינן נופלות ממנה.

כניסת יצרנים חדשים אפשרית (וחוקית) ו"מרינה" בודאי אינה מונעת אותה, אלא סף ההשקעה הגבוה והצורך במקצועיות גבוהה לשם הקמת יחידת יצור רווחית.

ל"מרינה" השפעה על מחירי השוק באמצעות היקף היצור השיווק שלה. בידה, למשל ע"י הימנעות מהגדלת היצור בחוות הגידול שלה, לשמור על מחירי השוק.

יצור קומפוסט

תחום בעייתי ביותר. "מרינה" תהווה מעתה יצרן קומפוסט יחיד בגליל, למגדלים (שאינם יכולים לייצר קומפוסט עצמי) אין חלופות, ול"מרינה" שליטה במחירי השוק.

צעדים נדרשים

ל"מרינה" תרומה רבה לענף ופעילותה בו חשובה. הבעיה כיום היא חוסר שיווי משקל והיעדר איזונים, לשם יצירת פעילות משופרת ותחרותית יותר. צעדים אפשריים:

• מניעת סגירת "קומפיט" או לחילופין הקמת מפעל אחר בגליל. בכך תוסדר חלופה ראויה למגדלים ותובטח אספקה סדירה במחיר הקיים (כ-280 ₪ לטון).
• תמיכה במענקים להקמת חדרי הגידול, תספק למגדלים חלופה למימון שמציעה "מרינה" ותקל על התפתחות מגדלים נוספים (או התרחבות הקיימים) לצידה.
• "מרינה" פותחת בימים אלה את מפעל הקומפוסט הירוק החדש שלה. יש לבחון לאחר פרק זמן שהקומפוסט לסוגיו מוצע לכל מגדלי הגליל בתנאים ורמת מחיר הוגנת.

הסקירה בוצעה ע"י חברת צנובר יועצים בע"מ, בנובמבר 2006.

לימוד ואבחון מצב הענף הצריך מידע לגידול פטריות, סיורים בחוות הגידול ומפעלי הקומפוסט, פגישות ושיחות עם יצרנים, בעלי תפקידים ומומחים לשם גיבוש הדו"ח וממצאיו. כמו כן נעזרנו בחומר פרסומי של מו"פ צפון ופרסומי שירות ההדרכה והמקצוע של משרד החקלאות (מהעבר). להלן מוצגת רשימת מירב האנשים בהם נעזרנו. ללא עזרתם, לא ניתן היה להשלים את הדו"ח ועל כך תודתנו להם. בשל ריבוי האנשים, לא יכולנו לכלול ברשימה את כל האנשים אתם דיברנו בעבודה. מודגש עם זאת, שהדו"ח על כל פרקיו נכתב על ידנו ואי-דיוקים, טעויות או השמטות שנעשו בו (בתום לב), הינם על אחריותנו בלבד.

גב' שמחה יודוביץ, ד"ר אפרת הדס, מר אריה  צוויג – משרד החקלאות ופיתוח הכפר.
משה וולפוביץ – מומחה ויועץ לגידול פטריות בארץ ובחו"ל, בעבר מדריך ארצי בשה"מ.
מאיר אבוטבול מנכ"ל מפעל "קומפיט" ליצור קומפוסט במעונה.
גיורא לבקוביץ – מו"פ צפון.
ד"ר עופר דנאי – מו"פ צפון.
משה דוידיאן – מנכ"ל ומבעלי משק "חוות שמפניון" במושב זרעית.
רוזה ויצחק דוידיאן – המייסדים ומבעלי משק "חוות שמפניון" במושב זרעית.
רחמים (רמו) בן שושן – מייסד ובעלי קבוצת "מרינה" ליצור ושיווק פטריות, חוסן.
ירון ון-ליר – מומחה יצור קומפוסט, הולנד. שירותי יעוץ והדרכה ל"מרינה".
ירום שפריר – מנהל הקמת מפעל הקומפוסט החדש של קבוצת "מרינה".
יחיאב אלמקייס – מנהל עבודה במפעל הקומפוסט המונבט של קבוצת "מרינה".
אמירה ואורי ספורים – יצרני ומשווקי של פטריות טריות (בין השאר של "חוות שמפניון"), מושב כפר ויתקין.
אבי אמסלם – יצרן פטריות, מושב מעונה.
יואב טולדנו – מנכ"ל  חוות משקו, יצרן פטריות, א.ת סגולה פתח תקווה.
יהודה גנור – יצרן פטריות, מושב ניר צבי.

פטריות גידול
פטריות הניזונות מחומר אורגני דוגמת קומפוסט, וערכן טמון בין השאר ביכולתן למחזר פסולת חומר אורגני, למזון בעל ערך תזונתי גבוה.

פטריות שמפיניון
פטריית המאכל הפופולרית ביותר בעולם, ובכלל זה בישראל. מהווה מעל 90% מהייצור והשיווק והביקוש בשוק המקומי (ומסמך זה, להוציא במקרים שבהם צוין אחרת – עוסק בה.) מיובאת לארץ גם כפטריה משומרת בקופסה, או בהקפאה.

פטריית פלאורוטוס
תרגום השם לעברית הוא "פטריות צדף", בגלל השם המתקשר למאכל שאינו כשר (צדפות), הן נקראות בארץ בשם המסחרי "ירדן" (במידה והן מיוצרות בגליל), או "חורש" (במידה והן מיוצרות במשמר איילון).

פטריית פורטבלו
שמה המסחרי של זן פטרייה מאותו סוג ומין של פטריית השמפניון,  פטרייה זו שונה מפטריית השמפניון בגודלה ובצבעה החום.

קומפוסט
הקומפוסט הינו חומר אורגני בתהליך התפרקות אירובית. חומר זה מכיל את המזון של הפטרייה ומהווה את התשומה העיקרית בתהליך גידול הפטריות. הצלחת היבול תלויה רבות באיכותו ובאחידותו של הקומפוסט המשווק ליצרנים.

קומפוסט ירוק
קומפוסט ירוק הינו קומפוסט צעיר שלא עבר עדיין פסטור. ע"מ לנצלו, הוא צריך לעבור תהליך של פסטור והחזקה. הקומפוסט הירוק מורכב בעיקרו מקש, זבל עופות וגבס.

קומפוסט מונבט
קומפוסט מונבט הינו קומפוסט ירוק שעבר תהליך של פיסטור, זריעה ואינקובציה במבנה ייעודי (טונל), שבסופו מתקבל קומפוסט מונבט. לקומפוסט זה יתרונות רבים: מגדיל את מספר המחזורים מגדיל את היבול למטר מרובע בכל מחזור, ומפחית חשיפה למחלות.

תפטיר (מיצליום)
תפטיר הינה רשת הקורים המהווים את גוף הפטרייה. כאשר רשת הקורים נמצאת בקומפוסט, היא מופיעה בצורת עובש. כאשר הרשת צפופה יותר מעל מצע הגידול, היא מופיעה בצורת גוף פרי של הפטרייה.

מבוא
יצור הפטריות הטריות גדל מאד בהיקפיו בעשור האחרון, למרות השחיקה במחיר. הענף מרוכז ברובו (מעל 70% מהיצור,יצור הקומפוסט, מו"פ וכיו"ב) במושבי מ.א מעלה יוסף בגליל. מטרת הסקירה לנתח את המצב הקיים בענף בתחומיו השונים, ככלי לממסד החקלאי לבחינת ההשקעות בו, לתמיכה יעילה במגדלים ולמניעת כשלי שוק.

תהליך הגידול
בתהליך הגידול הבסיסי לא חל שינוי רב מזה שנים, והוא מפורט בהרחבה בפרק ייצור הפטריות. עיקר השינוי בשיפור מתמיד באיכות ובאחידות הקומפוסט, ובשימוש בקומפוסט מונבט התורם ליבול משופר. כמו כן, חוות המגדלים המובילות מצויידות במערכות בקרה ממוחשבות וכיו"ב ציוד משופר, המאפשר יבול גבוה רציף ויציב על פני כל השנה.

יצור קומפוסט
קומפוסט (ראה גם מילון מונחים) הוא חומר הגלם המרכזי, מרכיב מרכזי בהצלחת הגידול ומרכיב עלות 'כבד'. בשנים האחרונות קיים בשוק גם קומפוסט מונבט, יקר יותר, התורם להגדלת מחזורי הגידול מכ-5.2 בשנה לכ-7.4, ולרמת יבול גבוהה יותר. "קומפיט", מפעל קומפוסט בבעלות המגדלים שפעל מראשית הענף בגליל, ייצר עבורם את הקומפוסט הירוק והביא עם מו"פ צפון לשיפור ניכר באיכותו – ייסגר בדצ' 2006 בעקבות החלטת בית משפט. היצור בגליל עובר כעת לידיו (הפרטיות) של תאגיד "מרינה", שהוא גם יצרן הפטריות הגדול בענף. לכך כמובן השלכות על שווי המשקל בשוק ותוספת רבה ליכולת "מרינה" להשפיע עליו. מגדלי המרכז והדרום, מייצרים בד"כ את הקומפוסט (הירוק) שלהם לבדם.

תחשיב גידול
רמת הרווח התפעולי טובה – כ21% רגיל וכ-25% במונבט – אך בשל רמת ההשקעה (והחזר הון) הרווח הנקי הוא כ5% בלבד בקומפוסט רגיל, וכ-15% במונבט, שפוטנציאל היבול בו גבוה יותר. שולי רווח לא מאד גבוהים מביאים להמשך גידול יחידות היצור, ורגישות הרווחיות לרמת היבול – מחייבת התמקצעות ומקשה על מגדל ללא הישגי יבול גבוהים לשרוד בענף.

הענף, אפיונים ונתונים
בשל יצור בחדרים וצריכת שטח ומים קטנה, הענף הוא 'ידידותי' לסביבה. היקף היצור כיום 9,500 – 10,000 טון/שנה בערך כספי של כ-100 – 120 מליון ₪. מעל 90% היצור הוא פטרית שמפניון ומיעוטו פורטבלו (זן שמפניון), פלאורוטוס ושיטקי. למרות גידול בהיקף והתקדמות, מספר המגדלים נותר קטן (15 – 20) בשל היות הענף עתיר הון וידע, וחלק מהמגדלים בעיקר במרכז מצוי בקשיים. פיתוח הענף קשור (כפי שהוזכר) לעבודת מו"פ צפון, בעיקר השיפור בקומפוסט, וכן לציוד וידע שמיובא מהולנד – היצרנית המובילה בעולם. המו"פ מסייע רק למגדלים בגליל; חלקם עובדים אתו צמוד ובשביעות רצון, ועם חלקם – לאו דווקא רק מסיבות מקצועיות – שתוף פעולה כיום בעייתי.

יבוא/יצוא
יבוא פטריות טריות מורכב ויקר ומבוצע בהטסה. קיים יבוא מוגבל לארץ של חברת "מרינה", כמענה ל"פיקים" בצריכה המקומית ולשם עמידה בהתחייבויותיה. אין כיום יצוא, בשל היעדר יתרון יחסי (המחיר בשוק מקומי גבוה מבאירופה).

יצרנים
היצרנים המובילים הם תאגיד "מרינה" מחוסן (כ45% מהיצור) ו"חוות שמפניון*" בזרעית (כ-18%). "פטריות איילון" ממושב איילון – בעבר שני בגודלו בענף – מצוי בקשיים.   "מרינה": תאגיד יצור ושיווק תוצרת חקלאית בבעלות רמו בן שושן. היצרן הגדול בענף, משווק גדול עם 24 משאיות ושיווק ישיר, יצרן קומפוסט מונבט יחיד ויצרן קומפוסט ירוק עיקרי (מעתה) ויבואן יחיד. נוסף לחוות בבעלותו, ל"מרינה" שותפויות עם מגדלים בגליל; הוא מסייע במימון הגידול ומנכה את התמורה בשיווק תוצרתם. ל"מרינה" תרומה רבה לענף באיכות והישגי יבול והטמעת סטנדרטים גבוהים בגידול, והיא נעזרת תדיר בציוד, יעוץ והשתלמויות בהולנד.
*חוות שמפניון – חווה בזרעית בבעלות משפ' דוידיאן. נחשב ליצרן היציב והאיכותי בשוק ולמתחרה עיקרי ל"מרינה". חוות הגידול שלו מצויידת במערכות בקרה מתקדמות. משווק לבד (לא שיווק ישיר) ומסתייע בכך ביצרן הפטריות ספורים מכפר ויתקין.

תעסוקה
נושא שעלה במהלך עבודה. "מרינה" ו"חוות שמפניון" מעסיקים כ-160 וכ-85 איש בהתאמה בענף הפטריות, ועם שאר המגדלים יוצרים מקור תעסוקה חשוב באזור פריפריאלי.

שוק וצרכנים
השוק בארץ צורך את כל היצור. הביקוש עומד על כ-1.4 ק"ג פטריות טריות לנפש לשנה, לאין ערוך יותר מבעבר, ועדיין רק כחצי מהביקוש הממוצע לנפש במערב אירופה – נתון שמצביע על פוטנציאל גידול. המחיר לצרכן נמוך בהרבה מלפני עשור, ועדיין גבוה מאירופה. המחיר למגדל, 9 – 11 ₪ לק"ג תפזורת בשער המשק (12 – 13 ₪ לאחר אריזה), גבוה גם הוא מהמחיר השכיח באירופה. פער התיווך למיטב בדיקתנו, דומה. סקר מחירים בכלל זה של זני פטריות אחרים ופטריות משומרות – מוצג בפרק שיווק הפטריות.

התארגנויות מגדלים
העבודה עוסקת גם בסקירת מבנה הענף וההתארגנויות בו, ובפרט, פעילות תאגיד "מרינה" והשפעתה על הענף. הסקירה מבליטה את כוח "מרינה" בענף, ואין בדברים חידוש רב. שליטה כמעט מוחלטת ביצור ושיווק קומפוסט (עם סגירת "קומפיט") הוא מקור מרכזי לכוחה, שעוצמתו גדלה בעת האחרונה. השילוב עם יכולות יצור, שיווק, מימון ויבוא – יכולות לגיטימיות שנבנו במאמץ והון (עצמי ומוסדי) רב – מגביר במידה רבה את השפעת הקבוצה על התפתחות הענף (ראה פירוט רחב בגוף הסקירה).
ל"מרינה" תרומה רבה לענף ופעילותה בו חשובה. הבעיה כיום היא חוסר שיווי משקל והיעדר איזונים, לשם יצירת פעילות משופרת ותחרותית יותר. צעדים אפשריים:

• מניעת סגירת "קומפיט", או לחילופין הקמת מפעל אחר בגליל. בכך תוסדר חלופה ראויה למגדלים ותובטח אספקה סדירה במחיר הקיים (כ-280 ₪ לטון).
• תמיכה במענקים להקמת חדרי הגידול, תספק למגדלים חלופה למימון שמציעה "מרינה" ותקל על התפתחות מגדלים נוספים (או התרחבות הקיימים) לצידה.
• "מרינה" פותחת בימים אלה את מפעל הקומפוסט הירוק החדש שלה. יש לבחון לאחר פרק זמן שהקומפוסט לסוגיו מוצע לכל מגדלי הגליל בתנאים ורמת מחיר הוגנת.

רקע ומטרת הסקירה

גידול פטריות מסחרי היה קיים בארץ כבר בשנות ה-60, בקיבוץ מצובה למשל, אך תחילת התפתחותו העיקריות כגידול מקצועי ורווחי יותר, היתה במחצית הראשונה של שנות ה-80. ראשית הענף בגליל, במושבי מועצה אזורית מעלה יוסף, ועד היום רוב המגדלים, עיקר הייצור, רובו המכריע של ייצור הקומפוסט (חומר הגלם העיקרי) ורוב הידע המקצועי – מצויים בגליל. מעל 70% מכלל הייצור בארץ מקורו במושבי מועצה אזורית מעלה יוסף, אצל מספר מגדלים לא רב. מגדלי פטריות ספורים נוספים פועלים במרכז ודרום הארץ, כפי שיפורט בסעיף 'התפלגות היצור' בהמשך.

בעשור האחרון גדל מאד היקף היצור, היקף ה'חדרים' (יחידת היצור) והיקף המועסקים בענף, למרות ירידת מחירים ריאלית בו. הגידול נזקף בעיקר לזכות איכות ציוד ושיפורים טכנולוגיים (מהם רבים שהובאו מהולנד), וכן להוזלה ולשיפור גדול באיכות הקומפוסט – מרכיב מרכזי בהצלחה ואיכות הגידול. סך יצור הענף נאמד ב9,500 – 10,000 טון פטריות טריות בשנה, וערך היצור למגדלים 100 – 120 מיליון ₪ בשנה.

עליית חשיבות הענף וחשיבותו כמייצר תעסוקה באזור פריפריאלי מעוט חלופות תעסוקה, עומדים בבסיס רצון משרד החקלאות ופיתוח הכפר לבחון אותו. לימוד הענף ייתן בידי הממסד החקלאי כלי לבחינת ההשקעות בתוכו, לתמיכה יעילה ומבוקרת יותר במגדלים, ולמניעת כשלי שוק בענף המתפתח.

מטרת עבודה זו
היא לפיכך בראש סקירה ואבחון המצב הקיים בענף, על כלל מרכיביו. באבחון יושם דגש גם על אופן התארגנות המגדלים בתוך הענף.

פרקי העבודה

1. ייצור הפטריות:
תיאור תהליך היצור, חלק נרחב ממנו מוקדש ליצור הקומפוסט – כאמור, נדבך מכריע בחשיבותו בענף.

2. היצע הפטריות:
מבנה והתארגנויות הענף, היצרנים והמועסקים, היקף והתפלגות היצור, יצוא ויבוא פטריות טריות ומשומרות.

3. שיווק הפטריות:
תהליך ודרכי השיווק, התמורה למגדל, המחירים לצרכן ופערי התיווך. בסעיפים רלבנטיים תוצג השוואה לקיים באירופה.

4. סיכום והמלצות:
סיכום עיקרי ממצאי הסקירה, נושא התארגנות המגדלים והשלכותיו.

תאור הגידול

כללי
תהליך הגידול השתנה אך במעט מאז הוחל לגדל פטריות באופן מסחרי בישראל, להוציא שימוש של חלק מהמגדלים כיום בקומפוסט מונבט (כחומר גלם), במקום קומפוסט ירוק. בשתי השיטות, הצלחת הגידול תלויה רבות באיכות הקומפוסט. נושא ייצור הקומפוסט והשיפורים בו, מחיריו למגדל ויציבות וזמינות האספקה – הם נושאים אקוטיים בענף. לנושא הקומפוסט מוקדש הסעיף הבא.

תהליך הגידול
להלן בתמצית מפורטים שלבי ועיקרי הגידול. קיימת שונות-מה וניואנסים בין המגדלים, אך תיאור זה מאפיין במידה רבה את כלל הענף.

זריעת התפטיר
על מנת לייצר את הפטריה, יש לקחת את הקומפוסט, להרטיבו ולזרוע בתוכו את תפטיר הפטריה המודבק לזרעים. היחס המומלץ לזריעה הוא 5-7 ליטר זרעים לטון קומפוסט. למחרת הזריעה, יש לכסות את הקומפוסט הזרוע, בנייר או בפוליאתילן, להרטיבו ולרסס אותו. מטרת הכיסוי היא הגנה מפני נבגים של גורמים מתחרים, ושמירה על לחות קבועה בקומפוסט, ללא השקיה. התפטיר צומח מתוך הזרעים, ולאחר 16-14 ימים הקומפוסט מונבט. תהליך  זה מבוצע ע"י המגדל או במפעל הקומפוסט ב'טונלים'.

הטמפרטורה המתאימה לתקופת ההנבטה בקומפוסט, היא 25 מעלות. גידול בטמפרטורה גבוהה יותר תפגע ביבול ואף יכולה להוביל לתמותת התפטיר. שימוש בטמפרטורה נמוכה יותר, תאט את קצב הגידול של הפטריות. צמיחת התפטיר בתוכו גורמת לחימום של הקומפוסט, ולכן יש צורך בקירור האוויר ללא אוורור. הלחות הרצויה היא של 95%-100%כאשר הגברת הלחות אפשרית על ידי שימוש בקיטור, הרטבת הרצפה והקירות או על ידי שימוש באמצעים טכניים אחרים. במשך כל השלב הזה, אין להשקות את התפטיר. יש להשקות את הכיסוי בכל יום בצורה עדינה ולרסס פעמיים במשך שלב ההנבטה.

יצירת גופי הפטריות
כ-14 יום לאחר הזריעה, מתפשט תפטיר עדין על הקומפוסט. בשלב זה, מוציאים את כיסוי הנייר או הפוליאתילן ומכסים את התפטיר באדמת כבול. לאחר מכן מהדקים את הקומפוסט ומאבקים אותו בחומר קוטל חרקים. התפטיר חודר אל הקרקע, ממלא אותה ועובר לשלב יצירת גופי הפטריות.

לאחר כיסוי התפטיר באדמת הכבול ומעבר מהשלב הוגטטיבי לשלב הרפרודוקטיבי (יצירת הפרי), יש להוריד את הטמפרטורה, מ-25 מעלות ל-16 מעלות, תוך ערבול ואוורור מתמיד. בנוסף יש להוריד את הלחות ל-92% למשך ארבעה ימים, שבהם גדלים כפתורים קטנים, ולאחר מכן מורידים את הלחות ל 85% ומשקים מעט.

קטיף הפטריות
עשרה ימים לאחר הורדת הטמפרטורה והאוורור, מתחילים בקטיפת גל הפטריות הראשון. הפטריות מופיעות בקומפוסט בגלים, ושני הגלים הראשונים מייצרים את רוב היבול. קטיף הפטריות סלקטיבי. בכל גל נקטפות רק הפטריות הבשלות ומושארות הפטריות הצעירות. הפטריות נקטפות אחת אחת, בתנועה סיבובית, כדי לא להרים את קרקע הכיסוי ולא לעקור פטריות קטנות סמוכות. גידום הפטריות נעשית באמצעות חיתוך בבסיס הרגל, נמוך ככל האפשר, בכדי להסיר גם את השורשים וגם את קרקע הכיסוי הצמודה אליהם. הלחות הרצויה בתקופת הקטיף, היא 85%.

לסיכום מפרטת הטבלה את שלבי הגידול, בחדר מייצג עם שטח גידול של 150 מ"ר.

טבלה 1: שלבי גידול הפטריות

שלבי גידול הפטריות. מתוך חוברת משרד החקלאות – המחבר משה וולפוביץ.

גודל חדרי גידול
ליצרן פטריות המעונין לשווק את תוצרתו באופן עצמאי, ישנה עדיפות לשימוש בחדרים קטנים יחסית, בגודל 250 מ"ר. בקטיף של חדרי הגידול ישנה גליות, עקב הגליות בתנובת הפטריות, כאשר מקובל שיש שני גלים גדולים ואח"כ שניים קטנים. באמצעות השימוש בחדרים הקטנים ניתן לווסת טוב יותר את התוצרת. יצוין שחדרים בגודל זה ניתן לקנות מיד שניה מהולנד. כאשר מייצרים פטריות לשימורים או לשיווק מאורגן בהיקפים גדולים, יש עדיפות לגידול בחדרים  גדולים יותר, כ-600 מ"ר לחדר.

למגדלים הגדולים בארץ ישנה עדיפות לייצר בחדרים בגודל 400-600 מ"ר, משום שחדר בגודל זה מצריך פחות בקרים ויחידות אוורור. בדרך כלל מגדלים בתוך החדר בגובה חמש קומות, אך ישנם גם מגדלים שעובדים בארבע קומות, דבר המקל על העבודה. ישנם גם  אתרי גידול של שש קומות, בעיקר כאשר שטח הקרקע הוא מוגבל או יקר.

* שלב הפיסטור והחזקה מפורט ומוסבר בסעיף ייצור הקומפוסט.

תהליך ייצור הקומפוסט

הקומפוסט מהווה תשומה עיקרית ביצור הפטריות. סוגי הקומפוסט הם קומפוסט ירוק ומונבט. קומפוסט פטריות שונה בהרכב מקומפוסט אחר. תהליך הייצור והבקרה הנדרשים ליצורו, מייקרים משמעותית את המחיר בהשוואה לקומפוסט אחר. ביצור יש לאוורר את הקומפוסט כדי למנוע היווצרות של אמוניה המונעת את התפתחות הפטריה.

קומפוסט ירוק הינו קומפוסט צעיר. ע"מ לנצלו, צריך לעבור תהליך של פסטור והחזקה. תהליך הפסטור קוטל מזיקים מתחרים בפטריה ומגביר את סלקטיביות הקומפוסט כמצע מזון לפטריות. שלב ההחזקה, נמשך 7-9 ימים ומטרתו לסלק מהקומפוסט את האמוניה המונעת את התפתחותה של הפטריה. הקומפוסט הירוק מורכב בעיקרו מקש, זבל עופות וגבס. פסטור, אחזקה וחיטוי, הופכים אותו למזון המתאים לגידול פטריות. הקומפוסט מוכן לזריעה ברטיבות של 68%-70%. כאשר הוא מוכן, מערבבים את הקומפוסט עם מזרע. תהליך האינקובציה נמשך כשבועיים ולאחריו הקומפוסט מוכן לכיסוי בכבול. במידה ותהליך האינקובציה מבוצע במתקן קומפוסטציה מתאים (טונל), התוצר הוא קומפוסט מונבט. הזרעים בהם נעשה שימוש הם זרעי דחן או זרעי חיטה מתים (מבושלים במים), המודבקים בתפטיר חי של הפטריה. בסיום הפסטור וההחזקה מערבבים את המזרע עם הקומפוסט.

ביצור קומפוסט מונבט, נעשה עד כה שימוש בקומפוסט הירוק שיוצר בחברת "קומפיט", ומבוצע בו תהליך הנבטה ב'טונלים' במפעל "טבע פוסט" שנמצא בבעלות חברת "מרינה". לאחרונה הקימה חברת מרינה מפעל לייצור קומפוסט ירוק שהתחיל בפעילותו כעת (אוקטובר 2006). עד היום 42% מהיקף יצור פטריות בצפון היה מבוסס על קומפוסט ירוק שיוצר ע"י "קומפיט". 58% הנותרים התבססו על קומפוסט מונבט המיוצר ע"י חברת טבע פוסט (רמו בן שושן). מגדלי המרכז והדרום עושים שימוש בקומפוסט ירוק, מרביתם מייצור עצמי.

בעקבות החלטת בית משפט, הוצא למפעל "קומפיט" צו סגירה לתאריך 01/12/2006 עקב זיהום סביבתי שנוצר בתהליך ייצור הקומפוסט הירוק. סגירת המפעל תוביל לכך שישאר מפעל אחד באזור הצפון שייצר את הקומפוסט הירוק. לא ברור עדיין כיצד מגדלים ובראשם "חוות שמפניון" בבעלות משפחת דוידיאן, יספקו לעצמם את הקומפוסט הירוק. יצוין שאין בכוונתם (בשל היעדר שיתוף פעולה) לרכוש את הקומפוסט מ"מרינה".

בבחינת התמורות שחלו בייצור הקומפוסט לפטריות בבמהלך העשור האחרון, ניתן לראות שייצור הקומפוסט עלה פי 18 מכמות של כ-1500 טון ב-1989 לכמות של 27,000 טון בשנת 2003. היקף הייצור ב"קומפיט" לבדו בשנת 2005, היה מעל 30,000 טון קומפוסט בשנה. מחיר הקומפוסט ירד בשנים אלו  ממחיר של 650 ₪ לטון לכ-280 ₪ לטון מפעל "קומפיט".

קומפוסט מונבט מתקבל כאשר תהליך האינקובציה מבוצע במתקן קומפוסטציה מתאים (טונל). קומפוסט  זה רגיש יותר בתהליך היצור, אך מרגע שהונבט, הוא די 'מחוסן'. לקומפוסט מונבט יתרונות רבים (במידה והגידול מוצלח): הוא מגדיל את מספר המחזורים בממוצע מכ-5.2 בשנה לכ-7.4, את היבול למ"ר בכל מחזור עקב כמות גדולה יותר של קומפוסט למ"ר, ומפחית חשיפה למחלות. בקומפוסט מונבט משתמשים ב 95 ק"ג לכל מ"ר לעומת 130 ק"ג למ"ר בקומפוסט ירוק. כך שלסיכום, בפועל, בשימוש בקומפוסט מונבט ניתן להכפיל את התפוקות. (זהו הפוטנציאל. הניסיון בארץ של מספר שנים בלבד, ובעיקר בחוות הגידול של "מרינה".)  כאמור, בארץ פעיל רק מפעל אחד ליצור קומפוסט מונבט בבעלות "מרינה". בבעלות חברת "פטריות איילון" במושב משמר איילון, טונלים המשמשים לייצור קומפוסט מונבט, אך הטונלים לא נמצאים בשימוש נכון לעכשיו.

היצע קומפוסט – תמונת מצב

ענף הפטריות בצפון נשען בשנים האחרונות על שני מפעלי קומפוסט מרכזיים: "קומפיט", יצרן הקומפוסט הירוק במעונה, ו"טבע פוסט", יצרן הקומפוסט המונבט בחוסן. מפעלים אלו סיפקו את תצרוכת הקומפוסט למגדלי הגליל, ו"קומפיט" אף הוביל קומפוסט למספר מגדלים במרכז. עם סגירתו הקרובה של "קומפיט", הופר שיווי משקל רב שנים בענף:

מעתה יצרן הקומפוסט הירוק והמונבט היחיד בצפון הוא "טבע פוסט" מקבוצת "מרינה". ההשלכה הישירה של סגירת המפעל היא בלעדיות מוחלטת של  "מרינה" ביצור הקומפוסט בצפון, ותלות גדולה של מגדלי הגליל בה. למגדלים בגליל נכון להיום אין תשתית ייצור קומפוסט באופן עצמאי, בשונה מיצרני המרכז והדרום.

משיחות עם בעלי "חוות שמפניון", עלה שאין בכוונתם לרכוש קומפוסט מ"מרינה". כפועל יוצא, ניתן להניח שבכוונתם להתחיל לייצר קומפוסט ירוק עצמאית. החברה צורכת כ-150 טון קומפוסט ירוק בשבוע, כלומר 25% מהיקף יצור "קומפיט" כיום. יצוין ש"טבע פוסט" יצרן הקומפוסט המונבט, מוכרת את תוצרתה רק למגדלים הנמצאים איתה בשותפות.

פרט למשק ספורים מכפר ויתקין שרכש קומפוסט ירוק מ"קומפיט", שאר מגדלי המרכז והדרום מייצרים את הקומפוסט הירוק באופן עצמאי בסמוך לחוות הגידול. עלות ייצור הקומפוסט הירוק 200-250 ₪ לטון ותלוי בעיקר בעלות הקש. עלות היצור העצמאי נמוכה מעלות רכישתו מ"קומפיט" ולדבריהם איכותו אינה נופלת משמעותית, אך כאמור לא כל המגדלים ערוכים לכך ובעלי היתרים ליצור הקומפוסט.

עלות הקמת מפעל יצור קומפוסט מונבט (טונלים) גבוהה, ומהווה מחסום כניסה ליצרנים נוספים. לאור האמור, לא נראה שבשלב זה יקומו לחברת "טבע פוסט" מתחרים, למרות היתרונות הרבים של הקומפוסט המונבט. הקמת מפעל קטן לייצור מקומי של קומפוסט ירוק אינה מחייבת השקעות בסדר גודל דומה. העלויות גדלות משמעותית, כשמוקם מפעל העומד בתנאים ובתקנים של המשרד לאיכות הסביבה.

אפיון ומגמות

ענף הפטריות בישראל, ובפרט בגליל שבו מרוכז רובו הגדול, מצוי בתנופת התקדמות והרחבה. גידול הפטריות נעשה כמתואר בחדרים מבוקרי אקלים, הענף הוא צרכן קטן של קרקע ומים, וכמו כן הוא גידול ידידותי לסביבה שאינו מוגבל במכסות.

עם זאת, ולמרות השיפור המתמיד בענף ועליית הביקוש לפטריות טריות, מספר המגדלים בענף נותר מועט, בין 15 ל-20 מגדלים בלבד (כמפורט בסעיף הבא). מיעוט המגדלים קשור ישירות להיות הענף עתיר השקעות וידע, הקובעים סף כניסה גבוה עבור המגדל החדש. נושאי ההון והידע משפיעים רבות על ההתנהלות וההתארגנות בענף, והם שקובעים במידה רבה מי המגדלים שישרדו וימשיכו לפעול בהצלחה. המגדל הגדול והמשפיע בענף הוא רמו בן שושן (קבוצת "מרינה") מחוסן, תחתיו עובדים עוד מגדלים בגליל, מגדל בולט נוסף הוא משק דוידיאן ממושב זרעית ("חוות השמפיניון"). שאר המגדלים בגליל ושאר אזורי הארץ, קטנים יותר, כמפורט בסעיף הבא.

ביקוש וצריכה

מגמות צריכת הפטריות בארץ מחקות באיחור את מגמות השוק העולמי, קרי, עליה בביקוש לפטריות טריות (במגוון גדל), על חשבון הפטריות המשומרות שמשקלן היחסי יורד. צריכה שנתית של פטריות טריות בארץ עלתה מכ-0.2 ק"ג/נפש בראשית שנות ה-90, ל-1 ק"ג/נפש ב-2003, וכ-1.4 ק"ג/נפש כיום. הצריכה במערב אירופה לנפש גבוהה הרבה יותר (2.5 – 3 ק"ג/נפש) ומצביעה על פוטנציאל רב וצפי להמשך העלייה בביקוש. צריכת הפטריות המשומרות (ומיובאות כולן) עומדת על 2 ק"ג לנפש בשנה. רובו הגדול של היצור והצריכה הן מזן שמפיניון, ומיעוטו פטריות חורש (פורטבלה) ופטריות יער.

היקפי גידול

כפי שצוין בפתיח ענף הפטריות גדל משמעותית בעשור האחרון. בגליל פעלו 12 (!) חדרי גידול בלבד ב-1990 לעומת 125 חדרים ב-2003 ו-130 בסוף 2006. היקף הייצור בגליל עלה מכ-150 טון בשנה ב-1990 לכ-4,000 טון בשנת 2003 ו-6,500  טון לשנה בגליל כיום. היקף היצור הכולל הצפוי בישראל ב2007, נאמד בכ-10,000 טון בקירוב, ובערך יצור שנתי של 100 – 120 מיליון ש"ח. זאת למרות ירידה ניכרת במחיר הריאלי של הפטריות. במקביל עלה גודל משקי היצור, וכיום גם מגדל לא-גדול כאבי אמסלם ממעונה, הוא בעל 9-10 חדרים (1,500 מ"ר בקירוב) והיקף יצור שנתי של כ-350 טון.

תעסוקה

לצד מדדי הגידול שתוארו, הפך ענף הפטריות לספק תעסוקה לא-מבוטל בגליל. שני המגדלים המובילים, רמו בן שושן ומשק דוידיאן, מעסיקים לבדם 250 עובדים בייצור הפטריות, ומשקל העובדים הזרים מתוכם אינו רב. שאר מגדלי הגליל מעסיקים כמה עשרות נוספות של עובדים. בחינת התמיכות והמענקים לענף הפטריות, ראוי שתיתן משקל לנושא זה, באזור מעוט חלופות תעסוקה כמרכז הגליל.

רמת המחיר

מחירי הפטריות מצויים בשחיקה מתמשכת, נתון הגורם לרווחת הצרכנים ותורם לגידול בצריכה, אך גורם לשחיקה ניכרת ברווחיות היצור. למחיר מוקדש סעיף בפרק השיווק (פרק 4), וישנם ניואנסים הקשורים בין השאר לעלות אריזה ואופני שיווק, המשפיעים על המחיר הריאלי למגדל. מחיר ק"ג יבול צנח מ-22 ₪ בראשית שנות ה-90 לכ-10 ₪ לק"ג למגדל כיום. הענף התגבר על השחיקה ברווחיותו בעזרת שיפורים גדולים באיכות הציוד והטכנולוגיה, והוזלה ניכרת ושיפור איכות הקומפוסט. עם זאת למגדל נדרש כיום היקף יצור וחדרים רב הרבה יותר, בכדי ליצור יחידת גידול רווחית.

ציוד, טכנולוגיה וידע

בהמשך לאמור, התפתחות וגידול הענף נשענים על ידע שנצבר בארץ ובעולם, ושיפורים בתהליך הייצור וחומרי הגלם. ידע וציוד רב בארץ יובא ונלמד בהולנד – יצרנית הפטריות הגדולה והמובילה בעולם (שסובלת גם משחיקת מחירים וירידה חדה בהיקף המגדלים). חברת "טבע פוסט" ליצור קומפוסט של רמו בן שושן וחוות הגידול שלו, נעזרות בקביעות ביעוץ מומחים הולנדי, ושולחות עובדים להשתלם בחוות בדרום הולנד. "חוות השמפיניון" בזרעית שמערכת בקרת האקלים שלה היא מהמובילות (והיקרות) בעולם, נקנתה מהולנד ומשתמשת בציוד ובטכנולוגיות שיוצרו מהולנד.

מו"פ צפון

במקביל בוצע מאמץ רב לשיפור הקומפוסט, כחומר גלם עיקרי ביצור. למאמץ המחקרי והיישומי אחראי מו"פ צפון, גוף יחיד בארץ בתחום הפטריות המספק למגדלים ידע והדרכה. מו"פ צפון עובד שנים בשילוב עם "קומפיט" – כזכור, מפעל ללא כוונת רווח, שעומד להיסגר – ויחד עלה בידם לשפר את איכות ואחידות הקומפוסט ולהוריד באופן ניכר את מחירו (280 ₪ לטון, פחות מחצי מחירו ב-1990). במהלך העבודה והסיורים אצל מגדלים, שמענו דעות שונות על מידת תמיכת המו"פ בהם, והסיבה לשונות (בעדינות) אינה רק מקצועית גרידא. עם זאת, בנושא השיפור באיכות הקומפוסט, אין חולק על כך שהושגה ב"קומפיט" (ע"י המחקר והידע של מו"פ צפון) התקדמות חשובה ומועילה לענף כולו.

מענקים ותמיכה

מנהלת ההשקעות במשרד החקלאות מסייעת למגדלים בגליל במענקים בגובה 24% – 40% מעלות השקעתם ביחידות היצור ובייצור הקומפוסט, בהתאם לעמידה בקריטריונים הנדרשים. חלק מההשקעות, ובפרט השקעות שבוצעו לאחרונה בידי רמו בן שושן בהקמת מפעל הקומפוסט, נתמכו ע"י משרד התמ"ס. בין השאר, משרד החקלאות תמך במענק בשיפורים טכנולוגיים בחוות הגידול של רמו.

סוגי פטריות

מעל 90% מיצור הענף הוא שמפניון. בשנים האחרונות נכנסו לשוק הפטריות סוגים שונים של פטריות כגון פורטבלו, ירדן/חורש ושיטקי הנתפסים כפטריות איכותיות יותר. שמה המדעי של פטריית ירדן/חורש הוא פליאורוטוס (צדף). בגלל הקשר אסוציאטיבי למאכל לא כשר (צדפות), הן נקראות בארץ ירדן (בגליל) או חורש (משמר איילון). פורטבלו הינה פטרייה מסוג וזן של שמפניון. השיטַקי מיוצרת ע"י משק קסלר מתקוע בכמות קטנה. כשלוקחים בחשבון גם יבוא פטריות משומרות, כ-97% מהצריכת פטריות בארץ הן מסוג שמפניון.

יצרנים והתפלגות הייצור

כפי שצוין, היקף יצור הפטריות למאכל בישראל עומד כיום על כ-9,500 טון לשנה. כ-70% מהיקף זה מיוצר בגליל, רובו בחוות שמפעיל או שעובדות במשותף עם רמו בן שושן (חברת "מרינה"). 15% – 20% מהייצור הארצי מייצר משק דוידיאן בזרעית, היצרן השני בגודלו.

הטבלה להלן מפרטת את יצרני הפטריות והתפלגות הייצור ביניהם, ככל שאיפשרו הנתונים שנאספו על ידי צוות העבודה.

טבלת מגדלים – היקפים והתפלגות היצור

בטבלה בולט משקל מגדלי הגליל, ומשקל "מרינה" בתוכם. להוסיף על כך הענף בגליל מצוי בגידול ושיפור בעוד שבדרום/מרכז נתקלים מגדלים בקשיים וחוות גידול מצטמצמות (אם כי לא כולן), כך שדומיננטיות הגליל צפויה להימשך. מסיבה זו וכחלק ממטרות העבודה, מובא להלן תיאור שני המגדלים המובילים, רמו בן שושן ומשק דוידיאן.

קבוצת "מרינה פטריות הגליל בע"מ"

חברה בבעלות רמו ומירי בן שושן ממושב חוסן שיוסדה על ידם ב-1989. כיום זוהי החברה הגדולה במשק ומשווקת כ-45% מתוצרת הפטריות הטריות בארץ. הקבוצה מאגדת בתוכה חמש חוות לגידול פטריות, מפעל ("טבע פוסט") ליצור קומפוסט מונבט, ומפעל חדש ליצור קומפוסט ירוק. כמו כן נכללות בתאגיד שתי חברות לשיווק פטריות ומוצרי ירקות, חברה לגידול נבטים וחברה לגידול חסות. לחברות אלו משתייכים רוב מגדלי הפטריות ממעונה (ראה גם תרשים התאגיד בעמוד הבא).

שותפויות

נוסף על החברות בבעלות "מרינה", לרמו הסכמים עם מגדלים נוספים במשקי הגליל. "מרינה" מסייעת למגדלים אלה בהשקעות הגידול ומשווקת את תוצרתן. החזר ההלוואה הניתנת למגדל, מבוצעת ע"י ניכוי מהתשלום למגדל בשלב השיווק. נוסף על כך, רמו הוא ספק הקומפוסט המונבט של מגדלים אלה (וכמובן של חוות הגידול שלו). יצויין ש"מרינה", ע"י מפעל "טבע פוסט" שלה, הינה יצרנית הקומפוסט המונבט היחידה בארץ נכון להיום). "מרינה" אינה משווקת קומפוסט מונבט למגדלים אחרים שאינם בבעלותה או שותפיה, ובפרט אינה משווקת אותו למתחרתה העיקרית, "חוות השמפניון" בזרעית.

סיכום

לסיכום, "מרינה" חולשת על קרוב לחצי היצור המקומי, חלק נרחב מהשיווק, וכעת – עם סגירת מפעל "קומפיט" במעונה – על רוב המכריע של יצור הקומפוסט בגליל. ברור שמדובר בריכוז עוצמה גדול מאד ביחס לענף, שהשלכותיו יידונו בהמשך.

מסיור במפעל ובמערך המיון, האריזה וחוות הגידול של "מרינה", עולה שמדובר בחברה מקצועית בעלת סטנדרטים גבוהים ואיכות ציוד מעולה, הנעזרת תדיר בידע והשתלמויות בהולנד. הודות לכך ולשימוש בקומפוסט המונבט, הישגי היבול בחוות הגידול – 28 ק"ג למ"ר ויותר – טובים, מספר המחזורים רב וחוות הגידול מצויות בצמיחה. "מרינה" היא גם מעסיק גדול בכלל, ובפרט ביצור הפטריות בו עובדים 150 – 160 איש מהאזור.

קטיף/אריזה/הפצה

מגדלים אוספים את היבול ע"י קבלן קטיף של רמו. האריזה והמיון מבוצעים אצל המגדל או במרינה ומשאיות מרינה אוספות את היבול לאחסון של 24 שעות לכל היותר. בחוות החדשות של קבוצת "מרינה", יש מערך מיון ואריזה במקום.

"מרינה" משווקת כ-70% מתוצרתה בשיווק ישיר, בעיקר לקואופ ולשופרסל. לדבריה, בגלל השיווק הישיר וצי המשאיות הגדול שברשותה (24 משאיות), מצליחה הקבוצה להקטין משמעותית את היקף החזרות הסחורה.

חוות השמפניון

חוות גידול גדולה, 36 חדרי גידול ו-12,000 מ"ר יצור, בבעלות משפחת דוידיאן מזרעית. הוקמה ב-1982 ולהוציא פרק זמן קצר מייצרת מאז ברצף. נחשבת למגדל היציב והאיכותי בענף, מייצרת בין 15% – 20% מהפטריות הטריות בארץ. ביקור בחווה מבליט את האיכות, הנקיון והמקצועיות בגידול, וכן ציוד בקרה ממוחשבת מעולה שנרכש מהולנד. הישגי היבול בחווה – 27 עד 29 ק"ג למ"ר – דומים לאלו המושגים בחוות גידול של "מרינה", למרות השימוש בקומפוסט הירוק הנופל מהקומפוסט המונבט.

"מרינה" לא מוכרת להם קומפוסט ועם סגירת "קומפיט" יהיה עליהם למצוא פיתרון אספקה. "מרינה" גם אינה משווקת את תוצרתם. עד 1995 שווקה התוצרת דרך "מרינה" והיה שיתוף פעולה בתחומים שונים. שיתוף הפעולה נפסק ומאז השיווק נעשה לבד וכן עם משק ספורים מכפר ויתקין. בניגוד ל"מרינה" מערך השיווק העצמי קטן יחסית (2 משאיות) והתוצרת נשלחת למרכזים הלוגיסטיים ברשתות ולא בשיווק ישיר לכל חנות.

את "חוות השמפיניון" מייחדת יציבות ברמת יבול (הגבוהה) הפטריות על פני כל השנה. יציבות זו מושגת לדברי המגדלים בעיקר כתוצאה משני גורמים:

ידע

לדבריהם לקשר רב השנים והרציף עם מו"פ צפון, תרומה משמעותית להישגי היבול וביכולת לשמור עליו באופן יציב. את כל הידע (לא הציוד) מקבלים ממו"פ צפון. בכך הם שונים במובהק מחוות הגידול של "מרינה" הנשענות גם על ידע זר.

מערכת הבקרה הממוחשבת

מערכות ייחודיות שנרכשו בהולנד לטיפול בטמפטורת חדרי הגידול, שמונעות לחלוטין את ההבדלים בין עונות השנה.

תעסוקה

בדומה ל"מרינה" "חוות השמפניון" היא מעסיק גדול. כוח האדם מונה 85 איש, מתוכם 15 בלבד עובדים זרים (הנדרשים בעיקר לשמירת רצף הייצור בסופי שבוע).

יצרנים נוספים

מספר מגדלים קטנים ובינוניים פזורים במרכז ובדרום. אינם נהנים מהמו"פ וההדרכה של מו"פ צפון, וחלקם (כמפורט להלן) מצוי בקשיים.

שמעון כהן – חווה במושב משמר איילון המגדלת שמפניון, פורטבלו ופלאורוטוס. בעבר המגדל השני בגודלו בארץ שנקלע לקשיים וכרגע לא בארץ. החווה מופעלת אך מייצרת רק כ-600 טון בשנה, כשליש מכוח הייצור. בעבר גם השכיר חדרי גידול במעונה בגליל.
מירה ואורן קסלר – מגדל קטן בתקוע, מתמחה בזנים מיוחדים. מגדל פלאורוטוס ושיטקי, ויבואן קטן של פטריות מיוחדות למסעדות יוקרה.
אלינסקי יצחק ובניו – מגדל שמצוי בהתרחבות שטחי הגידול.
קלוד אזולאי – רמות מאיר. מגדל פטריות שמפניון ופלאורוטוס. מתכנן התרחבות בדרום.
ספורים, כפר ויתקין – הפסיק לייצר, לדבריו בגלל התחרות. משווק של "חוות שמפניון".
יהודה גנור – מגדל קטן יחסית במושב ניר צבי.
משקו – מגדל קטן יחסית בא.ת סגולה. למרות שיושב על נדל"ן יקר, ימשיך (לדבריו) לייצר.

______________________________________________________________________
* "מרינה" פטריות הגליל החזקות (2003) בע"מ. בחלקן, חוות גידול ובהם מגדלים שעובדים עם רמו.

יבוא

יבוא פטריות טריות

היקפי יבוא הפטריות הטריות נמוכים מאד, וכיום אינן משפיעים על התנהלות הענף והשווקים, מבחינת היקף הייצור, רמת המחירים למגדל ולצרכן וכיו"ב. יבוא הפטריות הטריות מורכב ויקר באופן מובן, בשל ההכרח לשמור על טריות התוצרת. הפטריות מיובאות לארץ בהטסה ובתפזורת, ונארזות בארץ. הפטריה (שרובה ככולה מים) מאבדת מדי יום 5% ממשקלה, ויש קושי לשמור על רמת איכות מקבילה ליצור המקומי. לדברי מגדלים יבוא אינו כדאי כלכלית, ונדרש כמענה למחסור זמני בביקושים.

יבואני פטריות טריות הם רמו בן שושן ("מרינה"), ואורן ומירה קסלר, המייבאים כמויות קטנות מאד של פטריות שיטקי למסעדות יוקרה.

"מרינה" מייבאת מדי שנה ב"פיקים" של צריכה, בפסח ובשבועות. היבוא נעשה כדי לעמוד בהתחייבויות "מרינה" ללקוחות (בעיקר רשתות שיווק גדולות). יבוא נוסף מבוצע לעיתים ע"י מרינה בשל הגליות בתנובת הפטריות, שקשורה לדעת רמו בעיקר לאיכות הקומפוסט. בעיקר הוא מצביע על החודשים יוני-יולי בהם מוחלף הקש בחדש, כנקודות שבהן לעיתים יש מחסור זמני וצורך להיעזר בייבוא. גם לדברי "מרינה" היבוא עצמו אינו כדאי כלכלית, והיא רואה בו רק מכשיר לשמירת יציבות אספקה ומחירים, ומילוי התחייבויותיה. מפעל הקומפוסט החדש והשליטה המוחלטת באיכות ובאספקת הקומפוסט הירוק (שסופק לו כזכור לפני כן מ"קומפיט") – ימנעו את המחסור הזמני של פטריות טריות בשוק המקומי, ויחסכו בעתיד (לדעת רמו) מ"מרינה" את הצורך ביבוא בכלל.

יבוא פטריות משומרות

שוק נפרד ושונה במאפייניו. כפי שצוין, הצריכה לנפש של פטריות משומרות היא כ-2 ק"ג לנפש בשנה, וקיים ייבוא רב כמענה לביקוש זה. מייבאים את קופסאות השימורים בעיקר מהולנד וסין, שהינן יצרניות הפטריות הגדולות בעולם. רובו המכריע של היבוא ואולי אף כולו, הוא של פטריות שמפיניון.

יצוא

היקף יצוא הפטריות הטריות לחו"ל זעום בהיקפיו, בשל היעדר ברור של יתרון יחסי.

מחיר הפטריות בארץ גבוה או שקול למחיר בשווקי אירופה, ומחיר ההובלה היקרה הופך אותו לבלתי כדאי. אין ככל הידוע לנו כיום יצוא פטריות טריות שמפניון. בעבר היה קיים יצוא קטן של פטריות טריות מהזנים פורטבלו ופלאורוטוס. ע"פ פרסומי הלמ"ס כיום, אין כלל יצוא פטריות מישראל.

כללי – בחינת הנושא

בחלקים הקודמים תואר מבנה ענף הפטריות, והשחקנים העיקריים הפעילים בו. סעיף זה עוסק בהתארגנויות המגדלים בענף ומטבע הדברים, וכפי שעולה בבירור מתיאור מבנה הענף – הוא מתייחס רובו ככולו לתאגיד החברות "מרינה". ישנן התארגנויות נוספות בענף, כגון שיווק תוצרת "חוות השמפניון" ע"י משק ספורים (לשעבר היצרן) מכפר ויתקין, אך אין כלל מקום להשוות את מידת השפעתן על כלל הענף.

ניתוח ודיון בנושא התנהלות תאגיד "מרינה" צריך להתייחס לשני מישורי בחינה עיקריים:

• בראש, בחינת פעילות "מרינה" בתחומי הפעילות השונים בענף – יצור, מימון, שיווק, מו"פ  וכיו"ב – ומידת יכולתה להשפיע ולכוון את הענף כרצונה.
• כמו כן, תרומת "מרינה" לפיתוח הענף והאזור בתחומים שונים, בכללם: יצור תעסוקה, יצור ידע וסטנדרטים, עליה ברווחת הצרכן וכיו"ב. במידה רבה, מישור זה מקביל לעיסוק בשאלת פיתוח והתרחבות הענף ללא קבוצת "מרינה".

המשך הסעיף סוקר מאפיינים מרכזיים בהתנהלות התאגיד, בהתאם לחלוקה זו.

בחינת פעילות "מרינה" בענף 

יצרן קומפוסט
סגירת "קומפיט" הופכת את "מרינה" ליצרן ומשווק קומפוסט ירוק יחידי כמעט בגליל ("חוות השמפניון" מחפשת פיתרון אחר), והתאגיד הוא כבר כעת יצרן ומשווק קומפוסט מונבט יחיד. קשה להפריז בחשיבות נקודה זו, ובחשיבות הקומפוסט למגדל.

"קומפיט" ייצר את הקומפוסט הירוק לגליל ו-80% מהכמות הארצית כולה, ופעל עבור היצרנים ובשיתוף הדוק עם מו"פ צפון. "קומפיט" היווה רשת ביטחון ליצרנים ואיזון-מה לפעילות "מרינה" ואין ספק שסגירתו אינה משרתת את הענף. כדוגמה, העליה (הצפויה) במחיר הקומפוסט הירוק בשל הוצאות החזר הון במפעל שפותחת "מרינה", עשויה לשחוק את רווח המגדלים, אך רובם נטולי חלופות או קשורים בהסכם עימה. הקמת מפעל חליפי ודומה במאפייניו ל"קומפיט", תשנה כמובן את קיצוניות מצב הדברים המתואר.

הסכמי שותפויות
"מרינה" קשורה בהסכמים עם מגדלים בגליל. כמתואר, היא מעניקה מימון להון חוזר ומימון משלים להשקעותיהם, ומנכה את התמורה בשיווק. "מרינה" היא צינור שיווק עיקרי שלהם, ובהסכם עמה נקבע מחיר שער המשק למגדל. אם להזכיר שהיא גם ספקית הקומפוסט (שמהווה אחוז רב מהוצאות הגידול), ברור שבידה להשפיע רבות על רווחיות המגדלים השותפים. "מרינה" משלמת למגדל כ-10 ₪/ק"ג בתפזורת בשער המשק, פחות השתתפות באחוז מסויים בפחת. הוצאות מגדלים אלה (ע"פ סיור ותשאול) הן כ-8.5 ₪ לק"ג, קרי, יתרת גידול של 1 – 1.5 ₪ לק"ג.

פעילות שיווק
"מרינה" היא משווקת גדולה מאד בענף הפטריות, המשווקת עד חצי מתוצרת הפטריות הטריות המקומית. ל"מרינה" מערך מיון/אריזה/קירור גדול, המטפל גם בתוצרת מגדלים שותפים שאין בבעלותם מערך כזה. ל"מרינה" מערך הפצה הכולל 24 משאיות שיווק בקירור (עבור פטריות ותוצרת חקלאית אחרת), והסכמי שיווק עם רשתות השיווק המובילות. "מרינה" מדגישה את יכולתה ואת התמחותה בשיווק ישיר לסניפי לקוחות אלו (ולא למרכזים הלוגיסטיים שלהם), יכולת שתורמת לאיכות התוצרת המשווקת לצרכן ולהקטנת הפחת, ומהווה יתרון יחסי לתאגיד ביחס למתחריו.

יבוא
"מרינה" היא יבואן פטריות טריות יחיד בענף, להוציא יבוא קטן של פטריות איכות למסעדות יוקרה. היבוא אמנם נקודתי ומוגבל, וכפי הנראה אכן אינו פעילות רווחית  כשלעצמה, אך היכולת לייבא היא ודאי מכשיר המגדיל את כוחה של "מרינה" בתוך הענף, ומסייע לה לשמר את היקף לקוחותיה. גם מבלי לדון בתועלת/נזק של יבוא פטריות טריות לענף ולמשק כולו, ברור שהיעדרו מגדיל את כוחה של "מרינה".

היקף ייצור
היקף יצור קבוצת "מרינה" ומשקלו בכלל הייצור המקומי – נסקר בהרחבה. מעבר לכך, בידי קבוצת "מרינה" – על פי עדותה – להגדיל את הייצור בחוות הגידול ולגרום לגידול משמעותי בהיצע הענף, אך היא אינה רוצה בכך בשל ירידת המחיר הצפויה בשל כך. סף ההשקעה וקשיי מגדלים ותיקים, המונעים הצטרפות מגדלים חדשים (והיעדר היבוא), מגדילים את יכולת ההשפעה על היצע השוק של קבוצת "מרינה".

מו"פ
מו"פ צפון מלווה ומסייע למגדלים בצפון – בחלקם דוגמת "חוות שמפניון", השירות מבוצע בתשלום – ועבד שנים רבות עם מפעל "קומפיט" (מעבדה שלו פעלה בקביעות בתוך המפעל). עיקר מאמציו ותרומתו לענף, קשורים לשיפור האיכות והאחידות של הקומפוסט. מבלי להיכנס לשורש העניין, שודאי אינו נוגע רק למקצועיות המחקר והפיתוח ביחידה – המו"פ ואנשיו אינם עובדים באופן דומה עם "מרינה". אנשי המו"פ אף ביקשו שלא 'להיות צד' בסוגיית הבירור של התנהלות "מרינה" בענף, ואין צורך להרחיב בכך. תאגיד "מרינה" קונה לדבריו את הידע ושירותי היעוץ ממומחים בהולנד, ולא מקבל אותו מהמו"פ. מנתוני מו"פ צפון ניתן ללמוד  על השיפור בתוצאות היבול השנתי (ק"ג / מ"ר). בשנת 1990 עמד היבול השנתי על 65 ק"ג/ מ"ר ולדבריהם כתוצאה מהמו"פ הגיע היבול השנתי בשנת 2002 ל 145 ק"ג /מ"ר בקומפוסט ירוק.

לסיכום

הסקירה מבליטה את כוח השפעתה של קבוצת "מרינה" בענף – ואין בדברים חידוש רב. שליטה כמעט מוחלטת ביצור ובשיווק חומר הגלם (עם סגירת "קומפיט") הוא המקור העיקרי לכוחה, והוא השינוי המרכזי בעת האחרונה. השילוב עם יכולות הייצור, השיווק, המימון והיבוא – כולן אגב, יכולות לגיטימיות שנבנו במאמץ והון עצמי רב – מגביר במידה ניכרת את השפעת הקבוצה על התפתחות הענף כולו.

תועלות ותרומות לענף הפטריות
מטרת סקירה זו אינה להציג את מכלול פעילות החברות בקבוצת "מרינה", וממילא, אין בידינו נתונים מספקים להצגה שלמה כזו, המחייבת עבודה משותפת מול החברה הנבחנת. עם זאת העיסוק הנרחב בקבוצה (שדן עד כה בעיקר בהיבט הבעייתי של התרחבותה) מצדיק איזכור היבטים נוספים, ליצירת תמונה שלמה ומאוזנת יותר של פעילותה בענף. סעיף זה סוקר בקצרה את עיקר ההיבטים האלו:

תעסוקה
נושא שהוזכר כבר מספר פעמים במסמך. קבוצת "מרינה" היא מעסיק גדול של כ-250 איש, מכלל זה 150 – 160 איש בענף הפטריות. באופן מובן, להיבט זה חשיבות רבה באזור הגליל המרוחק ממוקדי תעסוקה גדולים, מה עוד ש"מרינה" מרחיבה כל העת את עסקיה השונים ונדרשת לכוח אדם נוסף.

תרומה לידע ורמת הענף

בהמשך לדברים, "מרינה" עורכת לחלק מעובדיה השתלמויות בחוות גידול בהולנד, ומסתייעת בקביעות ביעוץ וידע וציוד הולנדי רב. "מרינה" היא חברה פרטית הפועלת בשוק למטרותיה, וכך כמובן צריך להציג אותה. עם זאת, בשל מרכזיותה בענף, ההשקעה הרבה של הקבוצה ביבוא ידע וציוד ובהקניית ידע, מקרינה על ההישגים ועל ההתפתחות של הענף כולו.

פיתוח השוק
פטריות הוא מוצר צריכה שהביקוש לו עולה כתוצאה מעלייה ברמת החיים, ועקב חשיפה ומודעות מוגברת לטעמיו ולאיכויותיו. בניגוד למוצרי צריכה בסיסיים יותר הוא דורש פיתוח שוק, וכן פיתוח הדרגתי של הרגלי צרכנים. אין ספק שלקבוצת "מרינה" ומאמצי השיווק הרבים שהיא מבצעת, חלק בגידול המרשים שביצע הענף בעשור האחרון וחלק בפיתוח השוק והגדלת ביקושי הצרכנים (ורווחת הצרכנים).

יצור קומפוסט
נדרשנו עד כה בעיקר להיבט הבעייתי של ריכוז היצור בידי "מרינה". לצד זה ראוי להזכיר שמפעלי הקומפוסט שלה הם מפעלים ברמה גבוהה ביותר, עם מיכון וציוד מהשורה הראשונה והושקע בהם הון עצמי רב. הקומפוסט המיוצר בהם איכותי ובעל פוטנציאל לתרום משמעותית לאיכות והיקף יצור הענף. בפרט, קומפוסט מונבט (המיוצר רק ע"י "מרינה") מאפשר שידרוג של כמות היבול ומספר מחזורי הגידול.

מימון מגדלים
בהקשר זה ראוי לבחון גם האם אופציית המימון שמציעה "מרינה" (שהפן הבעייתי שלה הוצג בסעיף קודם), מאפשרת למגדלים שהיו נפלטים או לא נכנסים לענף, מסלול התפרנסות סביר בתוכו.

תהליך השיווק

משווקי תוצרת הפטריות הטריות של מגדלי הצפון הם קבוצת "מרינה", ו"חוות שמפיניון" נוסף על כך משווקים חקלאים קטנים יותר בגליל חלק מתוצרתם באופן עצמאי (לחנויות או בשער המשק), בכדי להגדיל את רווחיותם.

כפי שתואר, קבוצת "מרינה" חולשת על השיווק של קרוב לחצי מתוצרת הפטריות הטריות בארץ, ובכלל זה כמעט כל מגדלי הצפון. היא משווקת ישירות לרשתות השיווק ולירקנים, באמצעות 24 משאיות הנמצאות בבעלותה. מגדלים גדולים אחרים כ"חוות השמפניון" ו"פטריות איילון" (שירד כאמור מאד בהיקפיו) משווקים באופן עצמאי, ו/או ע"י שותף נוסף, ולא עובדים בשיווק ישיר.

מגדלים במרכז ובצפון משווקים תוצרת באופן עצמאי וגם ע"י מפיצים. חלק ממגדלים אלו מוכרים את תוצרתם לירקנים באופן ישיר. חלקם, כמשק "משקו", משווקים את התוצרת באופן פרטני לסניפי רשתות השיווק הגדולות, למסעדות ולבתי מלון.

כלל האצבע בשיווק ע"י מפיצים בענף, קובע שמפיץ מכסה את עלות ההפצה כשהוא מוכר את הסחורה במחיר הגבוה ב 23% מהמחיר אותו שילם לחקלאי. כלומר, בהנחה שחקלאי מקבל כ 13 ₪ לק"ג תוצרת ארוזה, על המפיץ למכור את התוצרת לרשת הקמעונאית או לירקן במחיר העולה על 16 ₪ לק"ג.

אורך חיי המדף של הפטרייה הוא עד חודש, במידה והתוצרת בקירור מיד עם סיום הקטיף. עם זאת הזמן הרצוי לשיווק הוא כמובן קצר הרבה יותר ולא יותר משבוע. קבוצת "מרינה" מאחסנת את התוצרת לאחר המיון והאריזה במחסניה בחוסן, ושואפת לשווק אותם בתוך פחות מ-24 שעות. בכך, וע"י השיווק הישיר, היא מקטינה ע"פ נתוניה את הפחת לשיעור של 8% בלבד (ומוכרת אותו כסוג ב').

הובלה

בעבר התשלום שהיה מקובל בענף עמד על 10%- 12% ממחיר התוצרת, אותו שילמו למגדל . כיום ההובלה של תוצרת אצל המגדלים הגדולים היא ע"י מפיצים הנוהגים לקחת עמלה של 2-5 ₪ מעבר למחיר אותו הם משלמים ליצרן. המגדלים הקטנים יותר משתמשים בשירותי משלוח, ונוהגים לשמור לעצמם כמות תוצרת קטנה, להפיץ באופן עצמאי ולהגדיל כך את רווחיהם. חברת ההפצה הגדולה בענף היא חברת "אסיף", המפיצה פטריות שמפניון, פורטבלו ופלאורוטוס.

יצוין בהקשר זה שמגדלי הפטריות התנתקו ממועצת הצמחים, אינם משלמים היטלים לסוגיהם, ואין עליהם מכסות יצור ושיווק ומגבלות אחרות.

שיווק פטריות באירופה

מחיר התוצרת הטרייה בהולנד נקבע בבורסה בשיטת המכרז. שיטה זו תורמת לרמת מחיר נמוכה מבישראל. רמת המחירים בארץ גבוהה גם לעומת שווקים אחרים באירופה. נוסף על הולנד, ספקיות הפטריות העיקריות באירופה הן פולין, ספרד ופורטוגל, שמתפתחות במהירות ונהנות מעלויות עבודה זולות משמעותית בהשוואה להולנד (שיורדת בהיקף היצרנים בה). התוצרת באירופה משווקת בעיקרה באמצעות משאיות, ולעיתים בהטסה. הובלה ימית בעייתית ולא כלכלית, בשל מחזור החיים הקצר של הפטרייה.

מחיר התוצרת למגדל

כאמור, המחיר אותו פודה יצרן הפטריות בארץ, נשחק בצורה ניכרת בעשור האחרון (כ-22 ₪ לק"ג בראשית שנות ה-90). המחיר הריאלי אותו מקבלים המגדלים בענף כיום, נע בין 9 ל-11 ₪ לק"ג פטריות טריות בתפזורת בשער המשק. עלות היצור הכוללת עומדת בממוצע על 8 – 9 ₪ לק"ג. מקובל גם לדבר על מחיר של כ-13 ₪ לק"ג פטריות טריות לאחר אריזה (שעלותה כ-2.5 ₪ /ק"ג). מחיר זה מקביל פחות או יותר לרמת המחיר שהניח תחשיב הגידול (12.9 ש"ח לק"ג).

קבוצת "מרינה" משלמת למגדלים שעובדים איתה, 10 ₪ לק"ג בתפזורת בשער המשק. מסכום זה יש להוריד כמה אחוזים שהיא מנכה על פחת וכיו"ב, כך שהמחיר ריאלי למגדל נמוך מעט יותר (אך מעל 9.5 ₪).

ישראל מול אירופה

למרות השחיקה במחיר (שלגידול בהיצע הענף יש ודאי חלק ניכר בה), רמת המחירים בארץ נותרה גבוהה ביחס לרמה המקובלת באירופה. מגדל אירופאי פודה בממוצע כ-8 ₪ לק"ג פטריות טריות בתפזורת בשער המשק, וזאת אף שעלות כוח העבודה שלו גבוהה יותר מבישראל. מסיבה זו מרכז הכובד של היצור הולך ועובר בשנים האחרונות למדינות במזרח אירופה ובראשן פולין. רמת הרווחיות של היצרנים באירופה נמוכה יותר בד"כ, ועומדת בממוצע על כ-5%. בארץ הרווח הנקי נע בין 5% ל-15% ויכול אף לגדול במידה ומדובר בקומפוסט מיצור עצמי.

מחיר סיטונאי

פטריות שמפניון טריות נמכרות ע"י היצרנים לסיטונאים בארץ בטווח מחירים של 18-21 ₪ לק"ג. קיימת תנודתיות במחירים בשל הגליות במחזורי הקטיף של הפטריות.

רמת המחירים לצרכן ופערי התיווך

לצורך בחינת מחירי הפטריות לצרכן, ביצענו סקר מחירים בשוק סיטונאי ושווקים וחנויות נבחרות. הפטריות נמכרות לצרכן בחמישה אופנים:

• פטריות סוג א', בסלסלות פלסטיק.
• פטריות בתפזורת סוג א' (נקרא א"ת) וסוג ב'.
• קופסאות שימורים- פטריות שלמות וחתוכות.
• פטריות קפואות.
• פטריות מיובשות.

להלן טבלה המרכזת את ממצאי סקר מחירי הפטריות לצרכנים ואופן המכירה:

 מחיר ופער תיווך – ישראל מול אירופה

המחיר הממוצע לצרכן בארץ גבוה ב 33% מהמקובל באירופה. יצויין שממצא זה מצריך ביסוס, וההשוואה נעשתה על בסיס נתונים שנאספו מאתרי אינטרנט, ואינה מבוססת על סקר מחירים מספק באירופה.

מעל 65% מהצריכה של פטריות בארץ, היא עדיין של פטריות משומרות (ומיובאות). קופסאות השימורים נמכרות בגדלים שונים ומיובאות בעיקר מהודו והולנד. המחיר לק"ג נטו של פטריות משומרות, נע בטווח שבין 15 ₪ לק"ג למחיר של 24 ₪ לק"ג.

פער התיווך בארץ נע בין 90% ל 200%. היצרן מקבל כאמור כ 13 ₪ לק"ג תוצרת ארוזה, המפיצים מוכרים  לקמעונאים במחיר הנע סביב 17.5 ₪ לק"ג, והתוצרת נמכרת לצרכן במחיר 25-40 ₪ לק"ג. סדרי הגודל של פערי תיווך כאלו, שכיחים גם באירופה.

סקירה זו בוחנת את מצב ענף יצור הפטריות הטריות, על מרכיביו השונים. בתמצית, זהו ענף שתהליך היצור הבסיסי בו לא השתנה רבות מאז החל בפעילותו, אך שיפורים ניכרים ברמת הידע, הציוד ואיכות הקומפוסט – תרמו להתקדמות והתרחבות נאה של היקף וערך הייצור. זאת למרות ירידה ריאלית גדולה במחירי התוצרת, ושחיקה בשיעור הרווחיות של המגדלים. גידול פטריות בישראל הוא כיום ענף עתיר הון וידע.

תיאור התרחבות הענף משקף יותר את הגליל, בו מרוכז רוב ייצור הענף והיקף מועסקים לא מבוטל. במרכז ובדרום (7 – 8 מגדלים) ישנן מגמות מעורבות, ולצד מגדלים שמרחיבים את היצור, קיימים כאלו (בהם שהיו מרכזיים בענף) שמצמצמים או סוגרים את הפעילות. רק אזור הגליל נהנה מפעילות שוטפת ומהדרכה של יחידת מו"פ.

בהיבט הכלכלי של הגידול, רמת ההשקעות הגבוהה והירידה הריאלית במחיר, מותירה שולי רווח לא מאד גבוהים ומחייבת גידול מקצועי ואיכותי. אלו הסיבות להגדלת יחידות היצור, ולכך שמספר המגדלים בענף לא מצוי בעלייה (15 – 20 מגדלים סה"כ). משקים ללא הישגי יבול גבוהים (25 ק"ג למ"ר ומעלה) יתקשו לשרוד בו.

השוק המקומי קולט את כל היצע הענף (בנוסף לכמות יבוא קטנה), וישנה עלייה מתמדת בצריכת פטריות טריות בישראל, שעומדת על כ1.4 ק"ג לנפש. צריכה כפולה במדינות מערב אירופה, מצביעה על צפי להמשך הגידול ועל פוטנציאל שוק רב בטווח הנראה לעין. הצרכן הישראלי מקבל פטריות טריות במחיר נמוך מבעבר, ובאיכות טובה יותר.

בהשוואה לאירופה וליצרניות המובילות בה (ובראשן הולנד), המחיר לצרכן בארץ גבוה עדיין, אף שהפער צומצם לעומת העבר. המחיר למגדל גבוה גם הוא מהמחיר שמקבל בד"כ מגדל באירופה. למיטב בדיקתנו, פערי התיווך בישראל ובאירופה עומדים על רמה דומה.

חלק נרחב מהעבודה מתייחס לתיאור מבנה הענף והשחקנים המרכזיים בתוכו, ובראשם: קבוצת החברות "מרינה" (כ-45% מהיצור) ו"חוות שמפניון" (כ-18%). השפעת "מרינה" חורגת הרבה מעבר להיקף הייצור, בהיותה משווק גדול בענף, יבואן יחיד, מממן של חלק מהמגדלים, ובעיקר – ספק קומפוסט יחיד בגליל עם סגירתו של "קומפיט". השפעתה על הענף בתחומים שונים נבחנה בעבודה, ונמצאה בעייתית בעיקר ביצור הקומפוסט כאמור. נושא זה מחייב מעקב עם פתיחתו של מפעל הקומפוסט של "מרינה", מבחינת רמת המחיר ושיווק הוגן לכל המגדלים. מובן שמניעת סגירת "קומפיט" או הקמת מפעל אחר  בגליל, היו תורמים לאיזון-יתר בענף. התייחסות נוספת לנושא מובאת בנספח 1.

ראוי עם זאת להזכיר גם את תרומת הרבה של "מרינה" לקידום הענף, מבחינת יצור ידע, איכות חומר הגלם, איכות היצור והשיווק, ועוד.

 נספח 2: נקודות עיקריות ופתרונות אפשריים

קומפוסט

קומפוסט מהווה את התשומה העיקרית בגידול הפטריות ומשפיע רבות על איכות הפטרייה ועל היבול למ"ר ולכן חשיבותו הקריטית. כתוצאה מסגירת מפעל קומפיט, ירוכז ייצור הקומפוסט בצפון בידיו של רמו בן שושן הן בקומפוסט הירוק והן בקומפוסט המונבט. הואיל וייצור קומפוסט מונבט דורש משאבים רבים, צפויה שליטת רמו בייצור זה להישאר כמצב נתון ואילו בייצור קומפוסט ירוק צפוי כי משק דוידיאן ייצר לעצמו את הקומפוסט. בנוסף, כתוצאה מסגירת קומפיט, צפוי כי מחיר הקומפוסט למגדלים יעלה לאור הוצאות המימון הגבוהות של מפעל טבע פוסט ורווחי המגדלים צפויים להצטמצם עוד יותר.

פתרונות אפשריים:

• השארת המצב על כנו.
• השארת המצב על כנו ובמקביל ערוב הממונה על ההגבלים, בכוונה למנוע מצב של אפליית מחירים במכירת הקומפוסט לסוגיו, למתחריו של רמו.
• מציאת פתרון יצירתי מניעת סגירת מפעל קומפיט.
• תמיכה בהקמת מפעל קומפוסט בצפון במתווה של קומפיט, אשר ישרת את כלל הלקוחות.
• רכישת מפעל טבע פוסט מרמו בן שושן ומכירתו למגדלים במתווה של קומפיט.
• פיקוח על מחירי הקומפוסט.

מחקר

למרות הבדלי הגרסאות שעלו בשיחות השונות שערכנו עם אנשי מפתח בענף, נראה כי ענף הפטריות לא היה מגיע למה שהגיע היום, ללא המו"פ שהושקע בו. בעקבות סגירת מפעל קומפיט ולחצים שונים שמופעלים על אנשי המו"פ, נראה כי המו"פ הולך ונחלש ואף יש חשש כי יפסק. כיום חוותיו של רמו בן שושן ומפעליו מקבלים יעוץ מיועץ הולנדי. יעוץ זה הינו יקר ולכן אינו זמין לכלל המגדלים. תמיכת המו"פ זמינה רק למגדלי הצפון ואילו המגדלים במרכז לא מקבלים יעוץ זה.

פתרונות אפשריים

• חיזוק המו"פ הקיים באמצעות המשך התמיכה בו.
• הקמת מרכז ידע בשה"מ שירכז את הידע ויהיה זמין לכלל המגדלים.
• העסקת מומחה בתחום הפטריות שירכז את הידע הקיים הן בארץ והן בעולם והפצתו למגדלים השונים.
• להסתייע בספקים ולימוד בתערוכות.

שיווק

השיווק כיום מתבצע ברובו באמצעות חברת מרינה. למגדלים רבים יש תלות בחברות של רמו משום שלכל אורך תהליך הגידול, המגדלים משתמשים בשירות שחברות אלו מספקות להם- רכישת קומפוסט, קטיף, מימון ושיווק. מגדלים שקיבלו מימון מרמו מחזירים מימון זה באמצעות ניכוי מרווחיהם.

פתרונות אפשריים:

• שבירת התלות באמצעות תמיכה בחברת הפצה שתהווה אלטרנטיבה לחברת מרינה.
• מכירת התוצרת באמצעות תשתית קיימת של שיווק, לדוגמא של חוות השמפיניון.
• שוק חופשי.

תמיכות

המגדלים מאזור הצפון הם היחידים שקיבלו מענקים ממשרד החקלאות. קיים חשש שהמענקים שהמגדלים הקטנים מקבלים, מועברים לרמו למימון ההתחייבויות של המגדלים כלפיו. לדעתנו יש צורך להמשיך ולתמוך בעיקר במגדלים מהצפון. יתכן שבנוסף כדאי לשקול לתת מענקים למגדלים בנגב, שיש בו חומר גלם.

פתרונות אפשריים:

• מתן תמיכות למגדלים שלא מאזור הצפון. תמיכה כזו תגדיל את הכוח של מגדלים אלו ויקטין את השליטה של רמו בשוק. בנקיטת מדיניות זו, יש לשים לב שלא מוקמות שותפויות שונות בין רמו למגדלים אלו ומדיניות זו רק תגדיל את שליטתו בשוק.
• "צביעת הכסף" של המענקים שמקבלים המגדלים הקטנים. כסף ייועד למטרה ספציפית ולא ניתן יהיה להשתמש בכסף זה למטרות אחרות.